<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף — פר' משפטים</h1>
<h2>דף מז:</h2>
כמשפט הבנות יעשה לה [שמות כ"א], וכי מה למדנו על משפט הבנות, הרי זה בא ללמד ונמצא למד, מה זו שארה כסותה ועונתה לא יגרע, אף בת ישראל שארה כסותה [ועונתה לא יגרע] דברי ר' יאשיה, ר' יונתן אומר בעבריה הכ"מ, אתה אומר בעבריה הכ"מ, או אינו אלא בבת ישראל, כשהוא אומר אם אחרת יקח לו [הרי בת ישראל אמור, ומה ת"ל כמשפט הבנות בעבריה הכ"מ].
שארה [שמות כ"א], אלו מזונות, שנא' ואשר אכלו שאר עמי (מיכה ג'), ואומר וימטר עליהם כעפר שאר (תהלים ע"ח). כסותה כמשמעו, עונתה, זה דרך ארץ, וכה"א וישכב אותה ויענה (בראשית ל"ד), דברי ר' יאשיה, ר' יונתן אומר שארה כסותה כסות שנופל על שארה, שאם היתה ילדה לא יתן לה של זקנה, ואם היתה זקנה לא יתן לה של ילדה, ולא יתן לה של ימות החמה בימות הגשמים, ושל ימות הגשמים בימות החמה, אלא כל אחד בעונתה. (עונתה) מזונותיה מנין, אמרת ק"ו, ומה דברים שאינן קיום נפש, אין אתה רשאי למנוע ממנה, דברים שהן חיי נפש לכ"ש. דרך ארץ מנין, אמרת ק"ו ומה דברים שלא נשאת עליהן מתחילה אין אתה רשאי למנוע הימנה, דברים שנשאת עליהן מתחילה, דין הוא שלא ימנע ממנה. ר' אומר שארה זו דרך ארץ, וכה"א איש איש אל כל שאר בשרו (ויקרא י"ח), וכתיב שאר אביך, שאר אמך (שם), כסותה כמשמעו, עונתה אלו מזונות, וכה"א ויענך וירעבך (דברים ח'). לא יגרע, ר' יאשיה אומר (אם אחרת יקח לו) למה נאמר [לפ"ש אם אחרת יקח לו] שומעני בבת ישראל הכ"מ [ת"ל] לא יגרע, ממנו גורעים, ממי שנותנו לו כבר. ר' יונתן אומר בבת ישראל הכ"מ. (אתה אומר) אתה אומר בבת ישראל א"א אלא בעבריה, כשהוא אומר כמשפט הבנות הרי עבריה אמור, הא מה אני מקיים אם אחרת יקח לו, בבת ישראל הכ"מ.
<h2>דף קיב.</h2>
הנה אנכי שולח מלאך לפניך [שמות כ"ג], זש"ה ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים (ירמיה ג'), אמר ר' אלעזר בן פדת אין לשון אשיתך אלא בדילה, כד"א וישת לו עדרים לבדו (בראשית ל'), אמר הק' אני ואתם עלה על דעתי להיות בעולם שאני אב ואתם בנים, האיך עשיתם להכניס ביני וביניכם אומות אחרות. ר' חמא בר חנינא אמר איך אשיתך בבנים, לשון שנאה כד"א ואיבה אשית (בראשית ג'), שאהבה גדולה היתה ביני וביניכם ואתם גרמתם לעצמכם לשנא אתכם. ור' יהושע בן לוי אמר איך אשיתך בבנים, אני הייתי מלמד סניגוריא עליכם, גרמתם לעצמכם לקטרג אתכם, ואין לשון אשיתך אלא חיוב, כד"א אם כפר יושת עליו (שמות כ"א). ור' ברכי' אמר אין לשון אשיתך אלא הפקר, כמא ד"א ואשיתהו (ברכה) בתה (ישעי' ה'), חביבים הייתם לפני כאדם שיש לו כרם יפה מעדרו ומנכשו ועשיתם לעצמכם הפקר, מדוע קויתי לעשות ענבים ויעש באושים (שם). ואתן לך ארץ חמדה, ארץ שנתחמדו לה כל גדולי עולם, אברהם אמר תנו לי אחזת קבר (בראשית כ"ג), ואף הקב"ה מחבבה לפני יצחק, [שנא'] גור בארץ הזאת [וגו'] (שם כ"ו), יעקב אמר בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען שמה תקברני (שם נ'). נחלת צבי, מה צבי זה שוחטין אותו ומפשיטין אותו מעורו, ואח"כ מחזירין את הבשר לעור, ואין העור מחזיקו, כך ארץ ישראל, לא היתה מחזקת את פירותיה. ראה מה כתיב, והאלפים והעירים [עבדי האדמה בליל חמיץ יאכלו אשר זורה ברחת ובמזרה] (ישעי' ל'), בראשונה היו זורין ברחת, ואח"כ במזרה, למה שהיה הדגן יתר מן התבן, ואעפ"י כן היה בתוך התבן פירות, שכך כתיב בליל חמיץ יאכלו, בלולים היו מן הפירות. (ר"א) [ד"א] ארץ [חמדה] נחלת צבי, ארץ שנתאוו לה מלכי העולם, כאיצד כתיב מלך יריחו מלך העי (יהושע י"ב), ואין בין יריחו לעי אלא שלשת מילין, והוא אומר כן, אלא כל מלך שהיה מולך בחוצה לארץ ולא היה קונה בא"י לא היה נקרא מלך, למה שהיו מתאוים לארץ ישראל ולפירותיה. אמר ר' פרנך בשם ר' יוחנן, ראה מה כתיב וארא בשלל וגו' אדרת שנער (שם ז'), פורפירא בבלוקין שהיה מלך בבל לובש ושולט ביריחו, לכך נאמר נחלת צבי.
